Vayedaber

Simple Havroutah

Me'ilah

Daf 4a

וְהָא קָתָנֵי: אִם אֲחֵרִים מֵבִיא לִידֵי פִּיגּוּל, הוּא עַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן!

Traduction

With regard to Rava’s answer to Rav Ashi, the Gemara objects: But didn’t Ulla teach in justification of his opinion: If the taking of this handful brings others, i.e., the remainder of the meal offering, into a status of piggul, by means of the intent to consume it after its appointed time, with regard to the handful itself, is it not all the more so that it should be rendered piggul by this intent? If so, the same should likewise apply in the case of an offering of lesser sanctity that was slaughtered with the intent to consume it after its appointed time, i.e., it should be rendered piggul by this intent alone, regardless of intent during sprinkling.

Rachi non traduit

והא. עלה דההיא דקומץ פיגול קתני אם אחרים מביא לידי פיגול כלומר השיריים במחשבה דקמיצה לחודה הוא עצמו הקומץ לא כ''ש ואמרינן התם במסכת זבחים מאי קאמר ה''ק אם (אינו) חשוב בהאי פגול דפגל בקומץ לחוד כפגול גמור דכיון דהעלהו למזבח דפקע פגולו ממנו כשאר פיגולים היאך מביא אחרים השיריים לידי מעילה אלא ודאי פקע פגולו ממנו ומביא השיריים לידי מעילה. אלמא דמחשבה דקומץ לחוד הוי פיגול גמור וה''ה במחשבה דשחיטה לחודה וקתני דקדש הלחם דמביא לידי מעילה וקשיא לרב גידל:

הָא נָמֵי, אִיסּוּרָא דְּמַיְיתֵי לִידֵי פִּיגּוּל.

Traduction

The Gemara explains: This is not difficult, as in this instance, as well, Ulla did not mean that it is full-fledged piggul by intent with regard to the taking of the handful alone. Rather, he meant that a prohibited act was performed upon it which brings it to a status of piggul, but the full status of piggul is attained only if there is also an improper intent at the time of the sacrificing of the handful.

Rachi non traduit

אמר רב גידל הא נמי דקתני אם אחרים מביא לידי פיגול ה''ק איסורא דמייתא כו'. דלא אמר דבקמיצה לחוד הוי פגול אלא ה''נ דפגל בקמיצה ופגל נמי בהקטרה כדאמרינן לעיל:

Tossefoth non traduit

והא אמר אילפא מחלוקת בשתי עבודות כו'. בסוף פ''ב דזבחים (דף כט:) היא גבי הא דתנן א''ר יהודה אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פיגול וחייבין עליו כרת ואם לאו פסול וחכ''א אחד זה ואחד זה פסול ואמר אילפא מחלוקת בשתי עבודות כגון דאמר סימן ראשון חוץ לזמנו וסימן שני חוץ למקומו ופליגי ר' יהודה ורבנן במפגל בחצי מתיר דרבי יהודה אית ליה מפגלא ורבנן לית להו מפגלא אבל בעבודה אחת ד''ה עירוב מחשבות הוי ואין כאן פיגול אלמא שעת הפיגול משעת שחיטה דאי ס''ד דאינו חל עד זריקה אם כן בשתי עבודות נמי ליהוי עירוב מחשבות שהרי אין הפיגול בסימן ראשון עד שעת זריקה והרי לך מחשבת המקום קדמה ומשני לכי זריק איגלאי מילתא כו' כלומר אמרינן בשעת זריקה איגלאי מילתא למפרע שחל הפיגול משעת סימן ראשון הלכך מחשבת הזמן קדמה אי בעבודה אחת אי בשתי עבודות כלומר בכל ענין דמיירי משנתינו אי כדמפרש לה ר' יוחנן בעבודה אחת אי בשתי עבודות כדמפרש לה אילפא:

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְהָאָמַר אִילְפָא: מַחֲלוֹקֶת בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת,

Traduction

There is a dispute in a mishna (Zevaḥim 29b) with regard to two consecutive improper intentions. Rabbi Yehuda maintains that if there first was intent to partake of an offering or to burn the portions consumed on the altar beyond its designated time, which renders it piggul and therefore one who consumes it would be liable to receive karet, and then there was intent to perform that act outside its designated area, which merely disqualifies the offering, it is piggul. But if the order is reversed, it is merely disqualified. The Rabbis rule that in either case it is only disqualified. With that mishna in mind, Ravina said to Rav Ashi: But doesn’t Ilfa say: This disagreement applies in a case where the different intentions occurred during the performance of two different sacrificial rites?

Rachi non traduit

האמר אילפא. בפרק כל הזבחים (זבחים דף כט:):

מחלוקת וכו'. דקאמר רבי יהודה במתני' אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פיגול וחייבין עליו כרת ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן (פיגול) [פסול] ואין חייבין עליו כרת דעיקר פיגול דחייבין עליו כרת הוי במחשבת אכילה חוץ לזמנו וחכ''א זה וזה [פסול] ואין חייבין עליו כרת ואמר אילפא מחלוקת וכו' דר' יהודה סבר אם מחשבת הזמן וכו' ורבנן סברי להכי אין בו כרת דעירוב מחשבות הוי חוץ לזמנו וחוץ למקומו בזבח אחד ולהכי אפילו בשתי עבודות פסול ואין בו כרת הואיל ולא הויא כולה במחשבת חוץ לזמנו. ולהכי קרי לשני סימנין ב' עבודות משום דקסבר ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכי שחט סימן אחד עבד פלגא דשחיטה:

כְּגוֹן דְּאָמַר ''הֲרֵינִי שׁוֹחֵט סִימָן רִאשׁוֹן חוּץ לִזְמַנּוֹ, וְסִימָן שֵׁנִי חוּץ לִמְקוֹמוֹ'', אֲבָל בַּעֲבוֹדָה אַחַת – דְּכוּלֵּי עָלְמָא עֵירוּבֵי מַחְשָׁבוֹת הֲוַאי!

Traduction

Ilfa elaborated: For example, if one said: I am hereby slaughtering the first one of the organs that must be severed in ritual slaughter, i.e., either the trachea or the esophagus, with the intention of consuming the offering beyond its designated time; and he then slaughtered its second organ with the intention of consuming it outside its designated area, then these halakhot apply. But if both intentions occurred in the course of one rite, e.g., during the slaughtering of the same organ, then everyone, including Rabbi Yehuda, agrees that this constitutes a mixture of intentions, and the offering is not rendered piggul. This example indicates that slaughtering alone with intent beyond its designated time renders the offering piggul, contrary to the opinion of Rav Giddel.

Rachi non traduit

אבל בעבודה אחת. כגון בסימן אחד שחישב בחציו חוץ לזמנו וחציו חוץ למקומו:

דברי הכל עירוב מחשבות הוי ואין. בו כרת אבל פסול הוי. ומ''מ אשכחן לר' יהודה דאם מחשבת הזמן קדמה בשחיטה לחודה הוי פיגול וא''כ לרבנן אם לא חישב בה אלא חוץ לזמנו לחודה בשחיטה הוי פיגול וחייבין עליו כרת אלמא דבמחשבת שחיטה לחודה פיגול הוי וקתני קדש הלחם דפיגול מייתי קדשים קלים לידי מעילה וקשיא לרב גידל:

הָכִי נָמֵי, לְכִי זָרֵיק תִּיגַּלֵּי מִילְּתָא. אִי בַּעֲבוֹדָה אַחַת, אִי בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת.

Traduction

Rav Ashi answered Ravina: Indeed, Rav Giddel agrees with this ruling. Although he maintains that slaughtering alone does not render an offering piggul, nevertheless, he agrees that when the blood is sprinkled afterward with piggul intent, it will be revealed whether there was piggul intent in the course of one rite or two rites. Consequently, if both intentions occurred during one sacrificial rite, everyone agrees that the offering is not piggul, despite the fact that the sprinkling was performed with piggul intent. But if the two intentions took place during two different sacrificial rites, then the question of whether it is piggul or merely disqualified is subject to the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis. Yet, the offering cannot be established as piggul until after the sprinkling.

Rachi non traduit

אמר לך רב גידל ה''נ לא אמר דבמחשבת שחיטה לחודה פיגול אלא לכי זריק תיגלי מילתא אי בעבודה אחת עירב המחשבות אי בשתי עבודות דאי חשיב בשתי עבודות לכי זרק הדם במחשבת פיגול הוי פיגול לרבי יהודה כדאית ליה ולרבנן כדאית להו ואי בעבודה אחת דברי הכל לא הוי פיגול אבל מ''מ לעולם לא מיקבע בפיגול עד דזריק והתם ה''ט דקדש הלחם דשתק בזריקה דלא פיגל אלא בשחיטה לחודה אבל אם פיגל בזריקה נמי לא מייתי קדשים קלים לידי מעילה כדרב גידל:

אִי הָכִי, גַּבֵּי תוֹדָה נָמֵי, עַד דְּזָרֵיק!

Traduction

The Gemara raises a difficulty: But if so, with regard to a thanks offering, where it is stated that if the priest slaughtered it with the intent to partake of it or to burn the portions consumed on the altar beyond its designated time, then the loaves are sanctified (see 3b), the intention only at the time of the slaughtering should also not render the offering piggul until the blood is sprinkled. Since the mishna is apparently referring to a regular case of piggul, it must be speaking of a situation where the sprinkling was also performed with the piggul intent, which is how Ilfa explained the mishna on Zevaḥim 29b. If so, according to Rav Giddel, who maintains that slaughtering with the intent of piggul does not bring offerings of lesser sanctity into the status of being subject to the halakhot of misuse, how could the loaves be considered sanctified?

Rachi non traduit

אי הכי. תיקשי ליה נמי דקאמר דעד דזריק לא הוי פיגול דלטעמיה גבי תודה נמי לא הוי פיגול עד דזריק אם כן קשיא ליה הא מאי קדש הלחם דקאמר לאו לחיוביה במעילה אע''ג דהשתא הוי פיגול גמור דפגל בזריקה אלמא זריקת פיגול מביאה לידי מעילה בקדשים קלים:

Tossefoth non traduit

אי הכי גבי תודה נמי. כלומר נימא נמי דלכי זריק איגלאי מילתא למפרע שהפיגול חל משעת שחיטה וא''כ אמאי אין זריקת פיגול מביאה לידי מעילה כי היכי דאמרינן דקדש הלחם:

מַאי ''קָדַשׁ'' – לִיפָּסֵל, דְּבָעֵי שְׂרֵיפָה.

Traduction

The Gemara explains: What does the mishna mean when it says that the loaves are considered sanctified? It does not mean that they are sanctified in the sense that they are subject to the halakhot of misuse. Rather, it means that they are sanctified to the extent that they have the possibility to be disqualified, to the extent that they require burning afterward.

Rachi non traduit

לא מאי קדש הלחם ליפסל. קדש דבעי שריפה דלא הוו כחולין אבל לא למעילה וכדרב גידל:

Tossefoth non traduit

אלא מאי קדש הלחם לאו לחיוביה במעילה. אינו ר''ל לענין מעילה דלחם דהא פירשתי לעיל דלא שייך ביה מעילה אלא ה''ק לא תימא כדשנינן לעיל בזריקה אלא דקדש הלחם ליפסל בטבול יום ומחוסר כפורים ובלינה בשחיטת פיגול מכל מקום לא מהניא זריקת (פיגול) לאיחיוביה במעילה בקדשים קלים:

לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: הַפִּיגּוּל לְעוֹלָם מוֹעֲלִין בּוֹ. לָאו אַף עַל גַּב דְּאִיזְּרִיק דָּם, וּמְסַיַּיע לֵיהּ!

Traduction

The Gemara suggests: Let us say that the following baraita supports the opinion of Rav Giddel: With regard to an offering that is piggul, one who derives benefit from it is always liable for misuse of consecrated property. Does this not mean that the meat of an offering of the most sacred order is subject to the halakhot of misuse even though its blood was sprinkled with the intent to partake of it or to burn the portions consumed on the altar beyond its designated time? And if so, this supports Rav Giddel’s opinion.

Rachi non traduit

לימא מסייעא ליה. לרב גידל:

הפיגול לעולם מועלין בו לאו אע''ג דאיזריק דם. לשם פיגול והיינו כרב גידל דאמר אינו מוציא מידי מעילה בקדשי קדשים:

Tossefoth non traduit

לימא מסייע ליה הפיגול לעולם מועלין בו לאו אע''ג דזריק. כלומר אלמא כיון דפיגל אין הזריקה מוציאתו מידי מעילה ומיירי בקדשי קדשים והוי סיוע לרב גידל:

לָא, דְּלֹא זָרַק הַדָּם. אִי דְּלֹא זָרַק הַדָּם, מַאי לְמֵימְרָא?

Traduction

The Gemara rejects this suggestion: No, one cannot cite a proof from this baraita, as it is possible that the baraita is referring to a case where the priest did not yet sprinkle the blood, and that is why the offering is subject to the halakhot of misuse. But once the blood is sprinkled with improper intent, the offering is no longer subject to the halakhot of misuse. The Gemara asks: If the baraita is dealing with a case where the priest did not yet sprinkle the blood, what is the purpose of stating it? Certainly before its blood is sprinkled the offering is included in the category of ''the sacred items of the Lord,'' and is subject to the halakhot of misuse.

Rachi non traduit

לא. כי קתני לעולם מועלין בו דלא זריק קא מיירי ולא מסייע ליה:

אי דלא זרק. לשם פגול פשיטא דמועלין בו:

Tossefoth non traduit

אי לא זריק מאי למימרא פשיטא דמועלין. וא''ת דילמא הא קמ''ל דלא אמרינן כמאן דחנקינהו דמי ולא קרינן בהו קדשי ה' י''ל דהכי קאמר מאי למימרא ואמאי קתני לעולם ליתני הפיגול מועלין בו ותו לא:

אֶלָּא: לְעוֹלָם דְּזָרֵיק, וְכִי תַּנְיָא הָהִיא, בְּעוֹלָה. אִי בְּעוֹלָה, פְּשִׁיטָא, דְּגָבוֹהַּ הִיא כּוּלַּהּ.

Traduction

The Gemara suggest an alternative reason for rejecting the suggestion: Rather, the baraita is actually referring to a case where the blood was sprinkled. But nevertheless, it does not support Rav Giddel’s opinion, as when that baraita is taught, it is referring to a burnt offering. A burnt offering is always subject to the halakhot of misuse even after its blood is sprinkled, as it is never permitted to the priests in consumption. The Gemara raises a difficulty: If the ruling of the baraita is stated with regard to a burnt offering, then it is obvious that it is still subject to the halakhot of misuse, as it entirely belongs to the Most High, i.e., the entire offering is burned on the altar and none of it is consumed by the owners or priests.

Rachi non traduit

אלא לעולם בדזרק קא מיירי. ואפילו הכי לא מסייע ליה דכי תניא דלעולם מועלין בו אפילו לאחר זריקה בעולה הואיל ולגבוה היא דאין בה היתר לכהנים ולא מיירי בחטאת ואשם:

לעולם בחטאת ואשם מיירי דאי בעולה פשיטא מאי למימרא:

Tossefoth non traduit

אי בעולה מאי למימרא פשיטא. דמועלין דאפילו לא היתה נפגלת מועלין בו עד שתצא לבית הדשן כדאמר לקמן (מעילה דף ט.) ועוד תניא כו' אלא אי אמרת בעולה צריכא למימר כלומר פשיטא דלא מהניא זריקה [להוציא] מידי מעילה אפילו לא לן דמה אלא ודאי מיירי בחטאת דאף על גב דכי לא לן דמה זריקה מוציאתה מידי מעילה מ''מ כי לן דמה דאז נעשית הזריקה בפסול לא מהניא הזריקה לאפוקי מידי מעילה וסלקא דעתך השתא דהוא הדין לזריקת פיגול סיפא ודאי מסייע ליה דודאי בחטאת מיירי ואפילו הכי קאמר דלא תהניא זריקה הנעשית בפסול להוציא מידי מעילה רישא מאי כלומר נימא הואיל וסיפא בחטאת רישא נמי בחטאת והשתא הוי סייעתא להדי' דרישא היינו זריקת פיגול סיפא ודאי מסייע ליה כלומר וכי ודאי הוא סיפא מסייע ליה דילמא שאני זריקה דלאחר לינה מזריקה דלאחר פיגול וקאמר מאי שנא ומשני הלנה דעביד בידים כו' לאו דוקא תני ביה בידים אלא שע''י חסרון מעשה הוא לא מהניא זריקה לאפוקי מידי מעילה כו' ואם תאמר מה בכך אי לא מסייע סיפא מ''מ רישא מסייע ליה דהא על כרחך מיירי בחטאת ולאחר זריקה דאי בעולה מאי למימרא ואומר הרב רבינו פרץ דרישא ודאי יש לדחות דלא מסייע ליה דלעיל מיירי בחטאת והויא זריקה וקמ''ל דאע''ג דנעשית השחיטה בהכשר ולא פיגל עד שעת קבלה מ''מ מועלין לאפוקי ממאן דאמר לקמן (מעילה דף ה.) היתר שחיטה שנינו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source